שלטים ארמנים

למעלה רשימת הדגמים השייכים למשפחת "שלטים ארמנים".
בשל גודלם (עד רוחב 20 ס"מ) כל הדגמים של שלטים ארמנים מתאימים להרכבה על דלתות או על הקיר ליד הדלת.
אם אתם מחפשים שלטים ארמנים יותר גדולים, להרכבה מחוץ לבית על קיר, גדר או שער, בקרו בדף שלטים לבית מקרמיקה – במיוחד הדגם ארמני רקע לבן.

היסטוריה קצרה של הקרמיקה ארמנית

הקרמיקה הארמנית היא אומנות מסורתית, המתאפיינת בצבעוניות רבה ובעושר פרטים של עיטורים מעולם החי והצומח, המאוירים בסגנון ייחודי לאומנות זו.
אומנות הקרמיקה הארמנית החלה את דרכה לפני יותר ממאה וחמישים שנה, וכמעט ונכחדה מהעולם עקב הטבח בארמנים. היום נפוצה אומנות זו  בעיקר בארמניה, טורקיה וישראל, בה הפכו  שלטים ארמנים כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת

למזכרות מארץ הקודש, ומאוחר יותר למאפיין בולט של הדלתות הירושלמיות וארצישראליות.

איך הגיעו השלטים ארמנים לארץ?

אומני הקרמיקה הארמנית הגיעו לירושלים בשנת 1919, כשהבריטים ביקשו לשפץ את אריחי כיפת הסלע בירושלים העתיקה, ופנו לראשי הקהילה הארמנית בעיר קוטהיה שבארמניה, שנחשבה לאחד המוקדים העיקריים של אומנות הקרמיקה הארמנית. ראשי הקהילה הפנו את הבריטים לשלוש משפחות שעסקו באומנות המסורתית, ואלו הגיעו לארץ ובמשך שלוש שנים התמסרו למשימת שיפוץ אריחי הכיפה.
בסופו של דבר, ניסיון השיפוץ נכשל, אולם המשפחות השתקעו בירושלים ופתחו סדנה לייצור קרמיקה ארמנית בעיר העתיקה.

פרטי הקרמיקה המעוטרים שבו את לבם של תושבי ירושלים וארץ ישראל, השתלבו במהרה בנוף המקומי, והפכו לאחד מסימני ההיכר של הדלתות הירושלמיות.
אספנים בעלי תודעה אמנותית זיהו כבר מראשיתה את איכות האומנות הארמנית ורכשו פריטים שהפכו עם השנים לאוספי אומנות.
בין האספנים ניתן למנות גם שני נשיאים: הנשיא חיים ויצמן שאסף בביתו כלי קרמיקה ארמנית ואף שילב אריח בעיטור ארמני בשולחן הכתיבה שלו, והנשיא חיים הרצוג, שבעת כהונתו שולבו לוחות קרמיקה ארמנית בבית הנשיא.